פסק-דין בתיק תא"מ 14026-11-10

  מבוא

הנתבעת, חברה לסוכנות ביטוח, התקשרה עם התובע בהסכם, לפיו, יספק לה האחרון שירותי גרר ושמשות עבור מבוטחיה ( להלן - " ההסכם" ).

בהחלטה מיום 13.02.11 קבע בית המשפט כי התביעה, אשר הוגשה כהליך בסדר דין מקוצר, תידון בהליך של סדר דין מהיר.

בהחלטה מיום 11.09.11 הוסכם על ידי ב"כ הצדדים כי פסק הדין יינתן על סמך כתבי הטענות והתצהירים שהוגשו, על נספחיהם, וסיכומי הצדדים בכתב.

טיעוני התובע

לטענת התובע, הוא סיפק למבוטחיה של הנתבעת, במסגרת ההסכם, שירותי דרך וגרר וכן החלפת שמשות, והנתבעת הפרה את ההסכם משלא שילמה את יתרת חובה לתובע, בסך כולל של 43,027 ש"ח, תמורת השירותים הנ"ל, והיא לא עשתה כן חרף ההתראות החוזרות ונשנות שנשלחו לה, וחרף הבטחותיה כי היא תשלם את יתרת חובה הנ"ל. בעקבות כך, יזם התובע, בשלהי שנת 2006 ועד אמצע שנת 2007, הפסקה של מתן שירותים לנתבעת עד שזו תשלם את החוב או חלק ממנו, ומשהחלה זו לשלם חלקים מחוב זה, כמתועד בכרטסת של התובע, שב התובע והמשיך לספק לה את השירותים הנ"ל, בתקווה כי היא תתמיד בתשלום התמורה ויתרת החוב, אם כי זו לא שילמה את יתרת חובה, תוך שהיא מפרה את ההסכם ואת ההבטחות שנתנה לתובע. זאת ועוד, משהעלתה הנתבעת טענת פרעתי, לפיה, היא פרעה את חובה לתובע, בסכום העולה על סכום החוב הנתבע, הרי שהודתה למעשה בקיומו של החוב, ועתה מועבר אליה נטל הראיה להוכיח טענתה זו, בהתאם לתקנה 159 לתקנות סדר הדין האזרחי. אולם, הנתבעת לא הציגה כל אסמכתא או ראשית ראיה המעידה על תשלום הסכומים הנטענים על ידה וכן לא הביאה כל אסמכתא המעידה על אי אלו זיכויים המגיעים לה, לכאורה, למעט טבלת זיכויים שערכה בעצמה, מבלי לסמוך אותה על דבר.

טיעוני הנתבעת

לטענת הנתבעת, בין השנים 2004-2009 התקיימו בין הצדדים יחסים עסקיים ענפים, כאשר שיטת העבודה שהייתה נהוגה בין הצדדים הייתה זו: הנתבעת הזמינה מאת התובע שירותי גרירה ושמשות עבור לקוחותיה, התובע העביר אחת לחודש או חודשיים את החשבונות בגין הזמנות אלה, והנתבעת, לאחר בדיקת החשבונות, הייתה מעבירה לתובע את הסתייגויותיה, אשר כללו, בין היתר, דרישות לזיכוי בגין ביטול של חלק מהפוליסות, בגין ביטוח כפל או שינויים למיניהם. לאור יחסי האמון ששררו בין הצדדים, נהגה הנתבעת לשלם לתובע סכומים שונים על חשבון החוב, לפי בקשתו ולפי חשבוניות מס שהיה ממציא לה, מבלי שנערכה התחשבנות בין הצדדים וללא בדיקות מדויקות של החשבונות שהעביר התובע לנתבעת לתשלום לזכותו, ומבלי שהתובע יישלם לה זיכויים שהיא חזרה וביקשה כי ישלם לה. לטענת הנתבעת, בחודש ספטמבר 2007 הופסקה ההתקשרות בין הצדדים, לבקשת הנתבעת עצמה, על רקע תלונות רבות מצד לקוחותיה, באשר לטיב השירות שניתן להם על ידי התובע. לטענתה, היא לא חייבת כל חוב לתובע, ולראיה, הוא לא דרש ממנה, מעולם, לאחר הפסקת ההתקשרות ביניהם, כי היא תשלם חוב כלשהוא, וזאת גם לאחר שהקשר העסקי בין הצדדים חודש בתחילת שנת 2008, ואף במועד זה לא העלה התובע כל טענה בדבר חובות העבר של הנתבעת כלפיו. הנתבעת מפרטת בסעיף 6 ה' לכתב הגנתה, פירוט חישובים, מהם עולה כי היא שילמה לתובע סכומים העולים על הסכומים הנתבעים על ידו, זאת לאור העובדה שהתובע לא זיכה אותה במלוא הזיכויים המגיעים לה על פי חישוביה, ואף חייב אותה פעמיים בגין חודש 07/05. יתרה מכך, חלק מהשיקים ששילמה הנתבעת לתובע, אינם מופיעים בכרטסת הנהלת החשבונות שצורפה על ידי התובע לכתב תביעתו, דבר המלמד על חוסר תום לב מצידו. לטענתה, הכרטסות המצורפות לכתב התביעה הינן מפוברקות, ולראיה, צרפה הנתבעת העתק המחאות אשר, כאמור, שולמו על ידה לתובע בשנת 2009, בסכומים של אלפי שקלים, אשר זכרם לא בא בכרטסות אשר הוגשו על ידי התובע. במסגרת סיכומיה בכתב טוענת הנתבעת כי התובע הגיש כתב תשובה בחלוף המועד הקבוע בתקנות, ללא רשות בית המשפט, וכי צירף לתצהירו ולסיכומיו מסמכים שלא גולו על ידו בתצהיר גילוי מסמכים, וכי על בית המשפט להתעלם ממסמכים אלה.    

דיון והכרעה

אני דוחה את טענתו של התובע כי יש לראות בגרסת הנתבעת כטענת "פרעתי", ומשכך, נטל ההוכחה מוטל עליה. הנתבעת מכחישה את יתרת החוב הנטענת בכתב התביעה ואת היקף החוב הנטען שם ע"י התובע. לכן, יש לנהוג לפי הכלל המורה כי, המוציא מחברו עליו הראיה. אין לראות בטענת הנתבעת, לפיה, היא שילמה את כל החוב המגיע לתובע, כהודאה בקיומו של החוב נשוא התביעה, שעה שסכום החוב הכולל, המגיע ממנה לתובע, הינו במחלוקת, וכך גם הסכומים ששולמו על ידה לתובע.

אני דוחה את בקשת הנתבעת, להתעלם מהמסמכים שצורפו לתצהיר העדה מטעם התובע, שכן, חלקם של מסמכים אלה צורף לכתב התשובה מטעם התובע, שהוגש לאחר שנקבע כי התובענה תידון בסדר דין מהיר, ומאחר ומסמכים אלה צורפו לתצהיר העדה מטעם התובע, ולא צורפו אך לסיכומיו בכתב, והרי, ניתנה לנתבעת האפשרות להתייחס למסמכים אלה במסגרת סיכומיה, וכך היא עשתה בפועל. בצד זאת, אני דוחה את טענת התובע, כפי שתיאר בסיכומי התשובה, לפיה, משלא הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת, אין היא רשאית להסתמך על מסמכים כלשהם, כראיות מטעמה. שהרי, הנתבעת הצהירה, בישיבת יום 11/9/11, כי היא רואה בתצהיר התומך בכתב ההגנה כתצהיר עדות ראשית מטעמה.

לתצהיר העדה מטעם התובע, גב' לימור קריי, מיום 14/6/11, עובדת בעסקו של התובע, ומאז שנת 2008 משמשת בתפקיד מנהלת העסק, צורפו דו"חות חודשיים, לשנים 2005-2007, הכוללים פרטים מהותיים, בדבר השירותים שסיפק התובע לנתבעת בשנים אלה. כך מפרטים דו"חות אלה את שם הלקוח, סוג הרכב, מספרו ושנת ייצורו, סוג השירות שסופק ( גרירה או שמשות ), עלות השירות, תקופת המנוי של הלקוח המסוים, וסך כול החוב החודשי שסופק ע"י התובע. עוד צורפו לתצהיר הנ"ל חשבוניות חודשיות של התובע, כאשר כל חשבונית מתעדת את החוב החודשי הכולל המגיע לתובע מאת הנתבעת, בגין השירות הכולל שזה סיפק לה, בהתאם לאמור בדו"ח המנויים החודשי הרלבנטי.

מצאתי כי המדובר בדו"חות מפורטים ביותר, המתעדים את הפרטים המהותיים, לשם חישוב התמורה כנגד השירות המסוים, וכאלה שלא נסתרו בראיה אחרת מאת הנתבעת, ללמד כי הנתונים שתועדו שם, לפי חלוקה חודשית ובהתאם לנתוני הרכב והמנוי, אינם מדויקים ואינם אמת. בתמיכה, יש לציין כי חלק מדו"חות המנויים והחשבוניות שעליהם מסתמך התובע בסיכומיו ובתצהיר העדה מטעמו, צורפו לכתב ההגנה של הנתבעת. לכן, מצאתי לייחס לדו"חות המנויים החודשיים וכן לחשבוניות המצורפות לתצהירה של גב' קריי ולסיכומי התובע משקל של ממש.

לפי הדו"חות החודשיים הנ"ל, לשנת 2005, וחשבוניות הרלבנטיות לשנה זו, שהוצאו ע"י התובע בהתאם לדו"חות אלה, והתומכות בהם ( נספח ז' לתצהירה של גב' קריי ), הרי שעלות השירות הכולל, שהתובע סיפק ללקוחות הנתבעת, בחודשים נשוא הדו"חות והחשבוניות הנ"ל, בשנת 2005, הינה כמפורט להלן:

יולי 2005: 2,597 ש"ח ( חשבונית מס מס' 1/000150 ודו"ח מנויים מס' 1627 ).

אוגוסט 2005: 6,516 ש"ח ( חשבונית מס מס' 1/000153 ודו"ח מנויים מס' 1632 )

ספטמבר 2005: 4,286 ש"ח ( חשבונית מס מ' 1/000151 ודו"ח מנויים מס' 1631 )

אוקטובר 2005: 8,329 ש"ח ( חשבונית 1/000152 ודו"ח מנויים בכתב יד, מצורף )

נובמבר 2005:  1,938 ש"ח ( חשבונית מס מס' 1/000193 ודו"ח מנויים מס' 1706 ).